טיפול בילדים ונוער
אני מאמין שילדים קולטים חלק ניכר מהנעשה סביבם, אך מתקשים לעתים לחבר בין המידע שקלטו, רגשותיהם, מחשבותיהם והתנהגותם. בדומה למבוגרים, הם נותנים פרשנויות לחוויותיהם ולעולם שסביבם, אבל בצורה שהיא שונה מעולם המבוגרים. אצל ילדים המרחק בין הרגש וההתנהגות הוא קצר יותר, ופעמים רבות ילדים "מתנהגים" את אשר הם מרגישים וחווים.
חשוב לזכור שילד מבטא את עצמו בדרכים שונות (ומגוונות יותר) ממבוגרים. הטיפול בילדים הוא לרוב בעל אופי משחקי יותר, תוך התאמתו לאופי ולשלב ההתפתחותי של הילד. לכל ילד ערוץ ודרך שבה מבטא את עצמו, בין אם מדובר במשחק דמיוני, משחק בובות, יצירה או כל דרך אחרת שבה הוא מביע את עצמו. באופן אישי, אני אוהב את המשחק ואוהב את המשחקיות שבילדים.
בשונה ממבוגרים, לילדים תלות גדולה יותר בסביבה המיידית, ולכן הקשר עם ההורים הוא נדבך מרכזי בטיפול בילדים. במילים אחרות, טיפול מטיב עבור ילד מחייב מעורבות של ההורים. מידת המעורבות ואופיה משתנים ממקרה למקרה- ישנם מקרים בהם ערוץ הטיפול המועדף היא פגישה משותפת עם הילד (מה שמכונה טיפול דיאדי), ולפעמים עדיף פגישות פרטניות עם הילדים, ובנוסף לכך פגישות הדרכה עם ההורים. כשאני מטפל בילד חשוב לי הקשר עם שני ההורים, מתוך אמונה ששניהם משמעותיים עבור הילד.
בטיפול בנוער, הדגשים קצת שונים. ככל שילד גדל, כך גדלה יכולת האינטרוספקציה, והיכולת לתת מילים לחוויות. התלות של המתבגרים בסביבה, על אף שהיא עדיין קיימת, פחותה ביחס לילדים. תימות מרכזית שפוגשים בגיל ההתבגרות הן הצורך להיבדל, לגבש זהות עצמאית, אבל באותו הזמן להרגיש שייכות וחיבור. גיל ההתבגרות מלווה לעתים ברמה גבוהה של לחצים, בין אם מדובר בהתמודדות עם קשיים במישור החברתי, המשפחתי או האישי. נושאים כמו דימוי גוף ומעמד חברתי יכולים להיות מרכזיים בהוויתם של מתבגרים. במצבי קיצון לחצים אלו עשויים להוביל למשברים ולהתנהגויות מסוכנות.
בטיפול במתבגרים, חשוב לבסס אמון וכבוד הדדיים. מניסיוני, מתבגרים חשדניים כלפי מבוגרים שבאים "לתקן" או לשפוט אותם. לצד הצורך בהבנת עולמו והתמודדותו של המתבגר, הם זקוקים לפרספקטיבה של מבוגר, זקוקים לנוכחות ולקשר עם ההורים.
